שישי, 23 אוקטובר 2009 6 תגובות »
נתחיל בוידוי: יש לי מק בבית. ובכל זאת, אני עדיין מרגיש טוב יותר עם הפיסי הרגיל שלי, אולי זה עניין של הרגל (והרי רוב הישראלים מכירים בעיקר את הפיסי), אולי זה עניין של שמרנות, אין לי מושג, אני עובד על המק שלי ומשהו לא מתחבר לי.
נמשיך בוידוי נוסף: למרות הוידוי שכתבתי למעלה, לפחות פעם בשבוע אני נכנס לאתר של אפל ומרייר על המחשבים שלהם, בעיקר על המק-בוק, אין לי הסבר מדויק למה זה קורה, אבל זה בהחלט קורה.
השאלה היא איך נוצר מצב בו אני, אדם שפוי (עד כמה שניתן להגדיר אותי שפוי), שעובד עם שתי המערכות, מרגיש נוח יותר עם וינדוס ובכל זאת משתוקק למחשב אפל??
שוב, אין לי הסבר מדוייק למה, אבל אם אני חייב לתת לעצמי הסבר הייתי הולך על עניין השיווק כגורם מכריע. מישהו שם באפל עושה את העבודה שלו כל-כך טוב שלעניות דעתי צריך לפתוח קורס שלם באוניברסיטה על דרך ההתנהלות השיווקית של חברת אפל, החל מהאתר הכל כך יפה (האתר הכי יפה ומרשים שנתקלתי בו אי פעם, כנסו ותראו בעצמם) וכלה בשליטה הבלתי מעורערת בתקשורת (תראו כמה באאזזז עשה העכבר החדש שהוציאו, וזה מבלי להודיע עליו בכנס הטכנולוגיה השנתי שלהם)
מעניין לראות שרק אתמול השיקה מיקרוסופט את חלונות 7 (צפו בהשקה הישראלית בדה מרקר) והיום כבר ניתן למצוא את התשובה המתוחכמת והמשעשעת של אפל:
ליאור צורף (סמנכ”ל שיווק חטיבת האון-ליין של מיקרוסופט ישראל), אנא קבל גם את ברכתי הצנועה להשקת חלונות 7, כמו שאמרתי, עם וינדוס אני מרגיש בבית ואני בהחלט מצפה כבר לעבוד עם המערכת החדשה שלכם, למרות ה”הבטחות שחוזרות על עצמן” כפי שהפרסומת של אפל מציגה… 
שני, 18 מאי 2009 6 תגובות »
ברור לי שהתגובות על הפוסט הזה יהיו משהו בסגנון “יאאלה, אתה כזה מק-גיק!”, “די כבר! מה, אתה מקבל אחוזים מחברת אפל?” או “תשיג חיים כבר!” אבל בפרסומת כל כך מגניבה כבר מזמן לא נתקלתי, וכן, היא של חברת אפל.
נכנסתי לאתר The New York Times קצת לקרוא חדשות, בצד ימין של המסך ראיתי את צמד החמד מק ופיסי מהפרסומת הכל כך מוכרת של אפל, “יאללה נראה גם את הפרסומת הזו רק בשביל לראות איך גם הפעם אפל יורדים על פיסי” חשבתי לעצמי, פתאום אני שם לב למשהו מעניין מאד, הצמד מק ופיסי מדברים על סקר שמוצג ,כדרך אגב, בדיוק מעליהם (סקר שיורד על פיסי ומשבח את מק), “רעיון יפה מאד” חשבתי לעצמי:
פתאום, משום מקום, שני פרצופים מפרסומת אחרת להשתלת שיער (או כפי שמציגה הכותרת מעליהם: האקדמיה להצמחת שיער… ) מתחילים לדבר אל פיסי ומק ומאשרים כי גם הם, כמו שטוען הסקר שלמעלה, חשים שמק הרבה יותר טוב מפיסי:
זה היה כל כך מגניב!! והנה, אחרי שנגמר הדו שיח (הכל כך נכון הזה), אפל חושפת את הלוגו שלהם בכל אחד משטחי הפירסום. (זה בטח עלה הון תועפות)
גאוני ויצירתי, כמו אפל.
ראשון, 12 אפריל 2009 7 תגובות »
כלכליסט עשו צעד מעניין, הם הבינו שיש לא מעט משתמשי אייפון בישראל והחליטו להפגין חדשנות ומחשבה יצירתית. הם השיקו את אפליקציית האייפון שלהם המציגה בפני המשתמש את הגיליון היומי של העיתון המודפס בחינם. ציפיתי שגוף חדשותי כלשהוא ייעשה את הצעד הזה ולכן לא הייתי מופתע.
הורדתי את התוכנה והפעלתי אותה על האייפון שלי, באמת התרשמתי לטובה, הממשק ברור ופשוט, והחומרים עצמם מאד מעניינים (אני פשוט אוהב את העיתון הזה).
-אבל-
בשם כל האייפונים בעולם - מדוע האפליקציה עובדת רק באון ליין, כשהויי-פיי (Wifi) צריך להיות פתוח ?! יש פה חוסר הבנה צועק לשמיים של משתמש האייפון הממוצע!
- אופציית הויי-פיי באייפון בדרך כלל סגורה מכמה סיבות:
1. חיסכון באנרגיה.
2. חוסר כיסוי אינטרנט אלחוטי ברוב המקומות (עדיין).
3. אתה מקבל מספיק קרינה לראש גם בלי ויי-פי פתוח, עדיף מבחינה בריאותית לסגור אותו לפני שאתה מקבל שיחת טלפון.
השימוש שאני חשבתי לתומי לבצע באפליקציה היה: לפני שאני יוצא לעבודה, “להטעין” את האייפון בגיליון כלכליסט החדש בעזרת הויי-פי, וכשאני מבלה את זמני בנסיעה בלרכבת - לקרוא את הגיליון באוף ליין (ויי-פי סגור - גם ככה אין כיסוי אינטרנטי), לא הגיוני ?!
הטעות הנוראית הזו מזכירה לי דווקא רעיון יפה מאד של חברת IDEO, חברת העיצוב הכל-כך מיוחדת הזו, איידאו דאגו לשים אופציית ideo to go, הם מאפשרים למשתמש לבחור נושא שמעניין אותו, וליצור לעצמו קובץ PDF המכיל כתבות של איידאו בנושא שבחר, את הקובץ שנוצר יוכל המשתמש לקחת איתו ולקרוא במכשיר הנייד שלו, באוף-ליין, בדיוק כמו שאני עשיתי.
אין ספק, הצעד שעשו כלכליסט הוא נכון מבחינה מיתוגית (כך הם ממתגים את עצמם כעיתון מאמץ טכנולוגיה ולא כמי שנאבק בה) ורעיונית (באמת יש ביקוש לתוכנה כזו), אבל, יש מקום לגירסה חדשה שתתמוך בקריאת אוף ליין של העיתון, אחרת זה לא שווה הרבה, לצערי, אנחנו עדיין לא נמצאים בתקופה בה הכיסוי האינטרנטי הוא כזה רחב והסוללה של המכשירים הסלולרים מצליחה לעמוד בעומס של הפעלת ויי-פי לאורך זמן רב.
ראשון, 7 דצמבר 2008 10 תגובות »
תעמולת הבחירות הגאונית של ברק החזירה אותי חמש שנים אחורה לתקופת השירות הצבאי שלי.
במסגרת השירות במדים הירוקים פיקדתי על קבוצה של טירוני שיריון (הייתי מט”ק, בלעז), היינו שייכים לחטיבה הכי דפוקה בחיל. לא דפוקה מבחינת חומר אנושי (למרות שהייתי חלק ממנה), אלא מבחינת הציוד הכבד שלנו - צויידנו בטנקים הכי ישנים שהיה לצה”ל לתת לנו. (אני משוכנע שחיפשו משהו גרוע יותר ופשוט לא הצליחו למצוא)
עכשיו לך תכניס רעל (מוטיבציה) בטירוני שיריון שלא רצו להגיע לחיל הזה, ועוד בטח שלא להשתייך לחטיבה הזו. אז מה עושים ? עושים הפוך על הפוך !
בכל הזדמנות אפשרית: בחדר אוכל, בשיעורי הספורט, במסדרי הנשק, לפני יציאה הביתה ואפילו לפני שהם צילצלו הביתה להגיד לאמא לילה טוב צרחנו עליהם בצורה הכי מנומסת ותרבותית: “כן!, אתם בחטיבה הכי מצ’וקמקת!, ולא, אתם לא תוכלו להגיד לחברים שלכם באזרחות שאתם דוהרים על מרכבה (קיבלתם טנק מג”ח, תהנו), וכן, יש לכם על מה להתבאס!, ולא, אי אפשר לעבור לחטיבה אחרת! (בטח שלא לחיל אחר), וכן, תבלו את רוב זמנכם כשאתם שוקעים בגריז מסריח!, ולא, העולם לא הוגן!”.
ואז המשכנו בצרחות:
“א-ב-ל, אתם מטורפים ! אתם דפוקים על הראש ! אתם לא צריכים טנק מרכבה כי יש לכם רעל בעיניים, ואתם נכנסים עם הראש הגדול שלכם בקיר! אתם מפרקים את כל מי שלא שייך לחטיבה האנדרדוגית שלכם וקורעים אותו לגזרים,. כי אתם מ-ט-ו-ר-פ-י-ם לגמרי !!”
וזה בדיוק אותו הפוך על הפוך שמנסה אהוד ברק למכור לנו. הוא מודע לדפקטים שלו והוא מודע לזה שציבור הבוחרים מכיר בהם ולכן הוא בוחר בכוונה להציג את התכונות השליליות שלו ולהציג את עצמו כאנדרדוג שהולך עם הראש בקיר.
ויודעים מה ? אני מהמר שילך לו לא רע.
ראשון, 27 ינואר 2008 3 תגובות »
החלטתי הפעם לכתוב על נושא המותגים ( ואני חושב שאני אתחיל לעשות זאת בתידרות גבוהה יותר ), אני אוהב מותגים, יש להם כוח קסום שקשה מאד ליצור, ולא תמיד ברור איך הקסם הפסיכולוגי הזה פועל עלינו. (Apple, Google, Timberland ראו ערך)
עיינתי השבת במוסף ישן של עיתון גלובס “מדד המותגים של 2007″ , מוסף נהדר ועב כרס שמדרג את כלל המותגים בארץ ונתקלתי במאמר פתיחה של הפירסומאי ראובן אדלר, אדם שמבחינה אידיאולוגית יש לי חילוקי דעות מהותיים איתו, אך מבחינה מקצועית אי אפשר שלא להתרשם מאד מהיכולות שלו בתחום המיתוג והפירסום.
אדלר הציע במאמרו “הצד הטוב של הקומבינה” רעיון חכם ( שבוודאי עלה כבר כמה פעמים בעבר ) אך המדינה לא אימצה, והוא למתג את ישראל, ובכך להסיט את השיח העולמי המתקשר באופן תמידי לישראל ממלחמה ועימותים תמידיים, למשהו אחר לגמרי.
אדלר טען שכשהיה בסין שאל את המארחים הסינים שלו מה הם יודעים על ישראל והם ענו לו “בום-בום”, כששאל אותם מה הם יודעים על היהודים ענו לו “איינשטיין”, זה טוען אדלר, היתרון היחסי שלנו, וזה המינוף למיתוג שלנו. מבלי להכנס יותר מידי לעומק, הרעיון הוא לקחת את המאפיין המיוחד של המדינה הקטנה שלנו ( את אותו היתרון היחסי ) שהם מוחות יצירתיים וגאוניים ( 8 זוכי פרס נובל, מקום שלישי ביזמות, והרמת כמה לווינים טובים לאוויר, לא כולל זה ששוגר ממש לא מזמן ) בקיצור, דגש על החומר האנושי המעולה הפועל באופן מעורר השראה תחת לחץ וחוסר משאבים טבעיים, בשילוב צבעי הדגל. וכך יצר ראובן אדלר את הסיסמא Invented In Israel. small but smart. ( ניסיתי לשחזר את החתימה שיצר בתמונה למעלה )
אדלר טוען שכמו שהמשפט Made in Germany מעיד על איכות המוצר ( ולחלופין Made in China ), כך יעיד המשפט ( שיתווסף לכל מוצר ישראלי ) כי המוצר פותח בישראל ומכאן איכותו הרבה. ( ומכאן גם איכותה הגבוהה של המדינה )
חכם ופשוט.
