שעות הבוקר המוקדמות; אחרי שהתפללתי, שתיתי כוס קפה והכנתי את הילד לגן אני מוצא את עצמי באוטו מנסה להתניע אותו, אך לשווא.
מה עושים? קודם כל משחררים קללה חרישית (שהילד מאחורה לא ישמע), ואז מתקשרים לאוויס: “סגור את האוטו, תן לו לנוח עשר דקות ותנסה שוב” היתה התשובה המקצועית.
- וואלה, העצה עבדה ואני טסתי לעבודה.
חוש ההומור שלי, בניגוד לחוש השמיעה למשל, הוא לא שיגרתי, יש שעות קבועות בהן הוא פשוט לא פעיל, - בשעות הבוקר המוקדמות בעיקר. לכן רק בסביבות הצהרים של אותו היום התחלתי לגלגל בראש את השיחה שהיתה לי עם אוויס ולהפוך אותה להרבה יותר מעניינת, אני חושב שאני פשוט חייב יום אחד לקיים אותה במציאות:
“שלום, מדברת רווית מאוויס איך אוכל לעזור לך?”
“שלום, נתקע לי הרכב, הוא לא מניע”
“בסדר גמור אדוני, איזה רכב יש ברשותך?”
“פורשה”
“פורשה?”
“כן, פורשה”
“וה…אמממ, פורשה שלך לא מניעה?”
“לא, זה אף פעם לא קרה לי, זה רכב טוב בדרך כלל, אני די מרוצה ממנו”
“מהפורשה?”
“כן, אני אוהב את הכיסאות המרופדים שנותנים לך תחושה של מלך, את יללות הכאב שבוקעות מהמנוע ואת העיצוב העגלגל. אני בהחלט ממליץ”
“אדוני, מה מספר הרכב שלך בבקשה?”
” 22-668-33 “
“שניה אני בודקת…”
[רעש של תקתוקי מקלדת, הקלקות עכבר ו”סיפ-סיפ” של לגימת קפה]
אדוני, הרכב שלך הוא מסוג יונדאי”
“איך יכול להיות? אני בקשתי פורשה אדומה!”
“אמממ…אני לא יודעת, אולי נגמר לנו במלאי או שמחכים לדגם של 2010, כרגע יש ברשותך יונדאי, בסדר?”
“תמיד דופקים את האשכנזים”
“לעיתים קרובות, כן”
“האמת היא שזה די מסביר את הסמל המוזר על הפגוש, את הצבע הכחול מטאלי ואת העובדה שבנסיעה האחרונה לירושלים הרכב כמעט התפגר לי בעליות”
“בראייה לאחור אני בהחלט מסכימה שאלו סימנים מעוררי תהיות”
“טוב, שטויות, כולה אוטו, לא?”
“זאת הגישה הנכונה”
“אז מה לעשות עם ההתנעה?”
“סגור את האוטו, תן לו לנוח עשר דקות ותנסה שוב”
“תודה”
